החלטה
התביעה והבקשה בגדרה
במרץ 2009 הגיש התובע תביעה כספית בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בפתח תקווה וביום 25.6.09 הועבר ההליך לבית משפט השלום בירושלים מחמת העדר סמכות מקומית.
ביום 18.8.09 נעתרה כב' הרשמת תמר נמרודי (כתוארה אז) לבקשת הנתבעים למחיקת כותרת.
באותה בקשה עתרו הנתבעים להתליית הליכים בבית משפט זה לאור שני תיקים אזרחיים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. שלושת התביעות עניינן זכויות, התחייבויות והסכמים הנוגעים לבניין בתל-אביב, שאחד מבעלי המקרקעין הינו התובע בתובענה דנא.
עיקר הרקע הצריך לעניין מכלול התובענות הוא, שביום 13.5.99 התקשרו בעלי המקרקעין הרשומים עם החברה הקבלנית, הנתבעת, בעסקת קומבינציה, לפיה מכרו את זכויותיהם במקרקעין לחברה הקבלנית בתמורה לבניית 3 דירות בבניין, דירה לכל אחד מהם.
ביום 2.5.07, נחתם הסכם לפיו רכש סמואל את זכויות החברה הקבלנית במקרקעין וכל הזכויות הנוספות בהתאם להסכם הקומבינציה.
בחודש מאי 2008 הודיעה החברה הקבלנית לסמואל על ביטול ההסכם עימו.
בחודש ספטמבר 2008 הגיש סמואל תביעה בתא (מחוזי-ת"א) 1950/08 כנגד החברה הקבלנית ובעלי המקרקעין הרשומים, ובכללם התובע בתביעה דנא. התביעה הינה בין היתר, להצהרה כי הסכם מכר בין סמואל לבין החברה הקבלנית הינה בתוקף כמו גם התחייבויות של בעלי המקרקעין הרשומים ויש לאוכפם.
בעלי המקרקעין הרשומים ואחרים הגישו תביעה בתא (מחוזי-ת"א) 2238/08 ביום 26.11.08, כנגד החברה הקבלנית, סמואל ורוכשים מאוחרים. התביעה, בין היתר, הינה להצהיר כי הסכם הקומבינציה שבין בעלי המקרקעין הרשומים והחברה הקבלנית בטל וכי לאור זאת יש להסיר הערות אזהרה שנרשמו לטובת סמואל. הדיון בשתי התובענות אוחד והוא נדון בפני כב' השופט עמירם בניימיני.
בקשה זו הוגשה עוד בגלגולו הקודם של התיק בבית המשפט השלום בפתח תקווה אך לא נדונה בשל העברת התובענה לערכאה דנן, הנתבעים חזרו על בקשתם גם בפתח כתב הגנתם וביקשו שתוכרע תחילה. התובע התייחס לבקשה זו ולבקשת בית המשפט, צרפו הצדדים את מכלול כתבי בי-הדין וההחלטות שניתנו בהליכים בבית המשפט המחוזי בתל אביב.
ביום 18.2.10 התקיימה בפני ישיבת קדם משפט לאחריה הופנו הצדדים לפגישת מהו"ת בנסיון להגיע להבנות והסכמות מחוץ לכתלי בית המשפט. משלא צלח הגישור והוחזר התיק לדיון בהליך בבית המשפט, אדון תחילה בטענה המקדמית שהעלו הנתבעים בבקשה בכתב, שנדונה בדיון שנערך בפני ביום 18.2.10.
עיקר נימוקי הבקשה
לטענת הנתבעים, בשני התובענות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב עותר התובע להכרזת בית המשפט לבטלות הסכם הקומבינציה מיום 21.6.99. הנתבעים טוענים שם להתנהלות חסרת תום לב מצידו של התובע ואחיותיו ו/או חליפיהם ועל כן, לטענתם, הודעת ביטול הסכם הקומבינציה חסרת יסוד והההסכם קיים לטענתם. בנוסף שומרים הנתבעים על טענתם לפיצויים כספיים שנגרמים להם, ככל שתתקבל טענתם. לעומת זאת, בתיק דנא עותר התובע להפרת ההסכם, ולא לבטלותו, ולפיצויים מוסכמים והנתבעים טוענים שלא הפרו את ההסכם.
מהאמור עולה, לטענת הנתבעים, כי בבסיסן של התובענות עומדת השאלה, מי הפר את הסכם הקומבינציה לצורך הכרעה בשאלת תוקפו של ההסכם וכל עוד עומדת ותלוייה בבית המשפט המחוזי סוגייה מהותית זו יש לדחות את הדיון בתובענה דנא עד להכרעה שם.
עוד טוענים הנתבעים, כי בהליכים השונים טוען התובע לסעדים סותרים. בתא (מחוזי-ת"א) 2238/09 עותר התובע להכרזה בדבר בטלות ההסכם וככל שיזכה בתביעתו וההסכם יבוטל יהא עליו להגיש תביעה להוכחת מרכיבי נזקו בפועל. לעומת זאת, בתיק דנא עותר לפיצויים מוסכמים כאילו ההסכם קיים. סעדים נוגדים אלו אינם יכולים, לטענת הנתבעים, לדור בכפיפה אחת.
בנוסף, לטענת הנתבעים, ביום 14.8.08, חתמה הנתבעת על כתב התחייבות (נספח ו' לכתב התביעה) ואולם לאחר שהגיש התובע בתא (מחוזי-ת"א) 2238/08 תובענה לביטול הסכם הקומבינציה וחמישה הסכמים שנחתמו בין הנתבעת לבין חמישה רוכשים, הודיעה הנתבעת על ביטול התחייבותה לשאת בשכר דירה חודשי לתובע כנעתר בסעיף 12 לכתב התביעה וזאת בשל הפרה צפוייה. לטענת הנתבעים, בכדי להכריע האם כתב ההתחייבות בוטל כדין על ידי הנתבעים ו/או הופר על ידם יש להכריע ראשית במחלוקות בתא (מחוזי-ת"א) 2238/08.
לטענת הנתבעים אף שאין הכרח לקיום חפיפה מוחלט בין כל העניינים העשויים להיות נדונים בשלושת התובענות, העיקר הוא שבשתיהן תעמוד לדיון סוגיה מהותית זהה.
עיקר נימוקי התובע
בתביעה דנא עותר התובע לפיצויים מוסכמים לפי הסכם הקומבינציה וכתב ההתחייבות עקב הפרות מצטברות לאורך השנים והפיצויים אינם תלויים בתוקף הסכם הקומבינציה. בשל הפרת הנתבעים את ההסכם נגרמו לתובע לטענתו נזקים כלכליים שאין לו דירה משלו. ככל שהובנה טענת התובע, אשר בחלק מכתבי בי-הדין הוא מיוצג על ידי בא-כוחו ובחלקן טוען בעצמו, מטיעונו עולה, כי זהות התביעות נבדקת על-ידי השוואת הסעדים המבוקשים ולכן, זהות טענות עובדתיות או משפטיות או חלק מהן בכתבי הטענות אינו מהווה מבחן לזהות התביעות.